מצאתי את המטאפורה המתאימה למעבר מילד אחד לשניים. אני צריכה להגדיל את המידות שלי כדי להכיל ולתפקד בסיטואציה החדשה. כמו איש מאוד שמן שצריך בגדים גדולים יותר או כל מסה אחרת שצריכה מקום להתפשט אליו. עוד אנרגיות, עוד משאבים, עוד סבלנות, מהכל עוד ועוד. ט’ בן שלושה חדשים וחצי, משתנה לנגד עיני. בלילות אני מדמה לראות את שיערו צומח ממש, בבקרים הוא מחייך מאוזן לאוזן בין שני כרי לחיים עצומים וורודים. איזה מתוק. כל יום שעובר אני נהינת ממנו יותר. בהתחלה עם כל השוק והכאבים מהקיסרי הייתי יותר טכנית בטיפול בו ונפשי יצאה בעיקר אל י’ בן השלוש שנזרק למציאות חדשה. ועכשיו כט’ התינוק גדל קצת ומתחיל להבשיל מהינקות הגורית הראשונית, ממש בוקע מעצמו, מלא אור, כולו טוב ויופי. אני מרגישה שזה הדבר הכי יפה והכי נכון שעשיתי בחיים שלי. שמחה אדירה שצועדת יד ביד עם חברתה הנאמנה גברת פחד תהומי.

היום ביקרתי בביתה החדש של חברתי היקרה ש’ שבדיוק נולד לה גור קטן ומקסים בשם א’. סליחה עם הראשי תיבות האלה. צנעת הפרט והכל. אני רוצה לאחל לה שוב מזל טוב ענק! היא שאלה אותי אם אני נהינת מהבלוג ציצים. אז כן, זה נחמד לי ומתאים לי עכשיו ומסתבר שיש לא מעט שקוראים ומגיבים לי לרוב בפרטי. תודה לכל המגיבים והמחזקים. אבל היתה לי תחושת סיפוק גדולה הרבה יותר מחולצה להחלפה הבלוג הקודם שלי, שהיה יותר על אמנות ויצירה וריגש אותי יותר. וגם היתה לו תפוצה רחבה הרבה יותר מזו שיש לציצים. בסדר, ציצים זה נישה קטנה עוד יותר מהנישה הקטנה של חולצה להחלפה. ובציצים אני רק כותבת, מייגע לקרוא רק טקסט. הכי כיף רישומים! רישומים זה לחמניות, עם ריבה או חמאה. זה טעים ומהר. למי יש כח לטקסטים ארוכים. אז תודה שוב לסובלנים שקוראים. אני אחזור לחולצה להחלפה ביום אחד בהיר כשזה יתחיל להסתדר לי בחיים.

מעכשיו בסופי השבוע אני אצייר כמה שיותר. אין זמן להתבלבל עם כל מיני הרהורים ברומו של עולם כמו האם הציור מעניין ורלוונטי. צריך לתת עבודה, יש זמן קצוב, יש תכנים שצריך לשחרר וצבעים שבדיוק מתאימים לתכנים האלו. מתגנבת ללבי אשמת רדידות ופשטנות ציורית אבל אי אפשר לתת לאשמה להפריע וצריך לקוות שהמיידיות והחופזה הבולמית שבה הציורים החדשים שלי יצויירו אולי תעמוד לטובתם ותועיל במשהו. באופן משונה הציור החדש שאני מציירת מזכיר מאוד סגנון ציור שהיה לי בתיכון! הכי חולמני אירוטי קוביסטי סטייל. אז זה היה ממקום הכי בוסרי של נערה מתבגרת. היום זה מעמדה אסתטית הרבה יותר מפוקחת. אני נהנת זה כן. אין לי הרבה מה להפסיד. יש תערוכה צריך לצייר. ובעיקר, השעות בסטודיו נעימות ויקרות לי מאוד כי אני מקבלת עצמי בחזרה לכמה שעות. מעשנת סיגריה, שומעת מוסיקה, כותבת ביומן שלי, חושבת על צבעים וצורות במקום על בישולים וניקיונות

הייתי אמורה להפגש היום עם מטפלת לט’, פעמיים בשבוע 3-4 שעות כל פעם. זו המטפלת השניה שמבריזה לי. מה זה אומר?